בלב שכונת פלורנטין בתל אביב ניצב מבנה ששימש בעבר לתעשייה זעירה. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, כחלק מהתפתחות האזור והפיכתו למוקד של יצירה ותרבות, הועמדו חלק מהחללים במתחם לרשות אמנים.
אחד מאותם אולמות תעשייתיים הפך בפרויקט הזה לדירת סטודיו ייחודית, המתפרשת על פני כ־90 מ"ר במפלס הכניסה וגלריה נוספת בשטח של כ־45 מ"ר.
הרעיון התכנוני היה לשמר את האופי המקורי של המבנה ולאפשר לעבר התעשייתי שלו להישאר נוכח, ובמקביל להתאים אותו לחיים עכשוויים, נוחים ומדויקים. החלל הגבוה נוצל ליצירת מפלס גלריה, המגדיל את שטח הדירה ומאפשר הפרדה טבעית בין האזורים הציבוריים והפרטיים, מבלי לאבד את תחושת הפתיחות.
השפה העיצובית משלבת בין מודרניזם לאסתטיקה תעשייתית: חלל פתוח, קווים נקיים, חומריות חשופה ואלמנטים בעלי נוכחות. לצד המעטפת האורבנית שולבו פרטים חמים ומדויקים, היוצרים איזון בין חספוס לרכות ובין אופיו ההיסטורי של המבנה לצרכים של דירת מגורים.
כך נוצר לופט תל־אביבי אמיתי חלל שמכבד את הסיפור שממנו הגיע, אך מקבל זהות חדשה, אישית ועכשווית.
